סוגי יחסים

סוגי יחסים

ציפיותיו של אלוקים מיהודים, כפי שמתוארות בתנ''ך ובהלכה, חורגות מעבר ליחסים האלוקי-אנושיים וכוללות גם סוגים רבים של יחסים בין בני אדם בודדים. עבור מספר קטגוריות של מערכות יחסים ארוכות טווח או קבועות, המסורת היהודית מציגה הדרכה מפורטת כיצד אדם צריך להתנהג במצבים שונים.

יחסים ביהדות:

בספר בראשית, אלוקים בורא בני אדם בצלם אלוקי, מושג המשמש שם כדי להסביר מדוע שפיכות דמים היא תמיד עבירה שעונשה. המחשבה היהודית הפוסט-מקראית נובעת מאותו מושג תפיסה רחבה יותר של כבוד האדם. הקריאה המקראית "לאהוב את רעך כמוך", הציע חכם תלמוד בולט, היא ההנחיה האלוקית העומדת בבסיס כל האחרים. כמה הוגים יהודים מודרניים הציעו שניתן לחוות את נוכחותו של אלוקים בעולם ביחסיו של אדם עם בני אדם אחרים.

הורים וילדים:

הדיברות החמישית מעשרת הדיברות מחייבות כבוד להורים, וציות להורים הוא נושא נפוץ בספרות החוכמה המקראית. החוק הרבני משרטט אחריות ואיסורים מסוימים בנוגע לאופן שבו האדם מתייחס להוריו, והוא קובע את הגבולות גם לציפיות ההורים. האחריות של ההורים כלפי ילדים מסומנת גם במסורת המשפטית/רוחנית היהודית, לרבות דרישות לספק חינוך והכשרה יהודית לצורך פרנסה.

בני זוג ושותפים:

נישואים מתוארים בתנ''ך כממלאים צרכים רגשיים כמו גם מעשיים, ובחברות יהודיות טרום-מודרניות, הנישואים היו כמעט אוניברסליים. ההלכה היהודית מסדירה היבטים רבים של מערכת היחסים בין בעלים לנשים, לא רק בנישואין וגירושין אלא אפילו לגבי תדירות ועיתוי המגע המיני. חוקי "טהרת המשפחה" אוסרים על אינטימיות גופנית בזמן הווסת ולאחריה ומחייבים טבילה של האישה במקווה טהרה לפני חידוש המגע המיני. הקהילות היהודיות של היום חייבות להגיב לשינויים בהבנה של החברה לגבי אלו זוגות עשויים להיחשב כשותפים קבועים לחיים והאם אכן יש להעדיף ולעודד נישואים במידה שהייתה בעבר.

חֲבֵרוּת:

מקורות קלאסיים מבחינים בין אהבה התלויה בתועלת כלשהי, לבין אהבה שאינה תלויה בכל תועלת כזו. בעוד שאפילו נישואים מובנים כשייכים לקטגוריה הראשונה, ידידות יכולה לזכות בסיווג בקטגוריה השנייה. מקורות יהודיים מציעים עצות לשמירת חברויות ללא זיהום מרינה ארוכת שנים והאשמות עדינות (או לא כל כך עדינות), על ידי שידור מחלוקות באופן פרודוקטיבי. במסורת החסידית המוקדמת, הידידות קיבלה חשיבות מיוחדת, שכן חסידיו של כל אדמו''ר סיפקו תמיכה הדדית הן במישור הרגשי והן במישור המעשי.