מה זה "אהבה אמיתית" על פי חסידות ברסלב?

אמר רבי נחמן מברסלב: "גם כשאני לא ראוי לעבוד את ה', אני מרוצה לתת לאחר לשרת אותו." זה דבר שחשוב מאוד להבין.

כך אתה חייב לאהוב את רעך. אתה צריך לרצות שהוא ישיג את מטרתו האמיתית בחיים כפי שנקבע בטובו של ה'. זוהי אהבה יהודית אמיתית. - זוהי חכמת רבי נחמן.

כל מה שאתה צריך זה אהבה.-ג'ון לנון, הביטלס

האם אהבה היא תחושה?

"שמע ישראל" - תפילה יהודית החשובה ביותר המאשרת את הקשר האישי שלנו (ושל עמנו) להשם. היא מאשרת את העובדה שהקב''ה הוא הכל והוא אחד. הוא גם מצווה אותנו לאהוב את ה' בכל נפשנו, ליבנו ועוצמתנו.

האם אהבה היא לא הרגשה? איך אתה יכול לצוות על מישהו להרגיש משהו?

אצל חסידי ברסלב אהבה היא הרבה יותר מתחושה. אהבה פירושה שעליך להיאבק, להכניע, לשנות או להתעלות מעל החלק שלך שמושך אותך מהאלוקים. חלק זה נקרא יצר הרע.

בין אם הדחפים השליליים שלך לובשים צורה של מעשים, דיבור, מחשבות או רגשות, היהדות אומרת לנו שבעצם אנחנו מסוגלים להוריד את הדגש על החלק הפחות חיובי, האפל יותר של עצמנו, ולהחדיר לעצמנו אור, שמחה ואהבה.

על פי רבי נחמן מברסלב אהבה חייבת להוביל לפעולה. אצל חסידי ברסלב אהבה פירושה צורך לומר שאתה מצטער (לפחות לפעמים). עם תרגול, החיוביות כדור שלג ואנחנו מסוגלים לגרש רגשות ודחפים כואבים.

עידן הרגשות

בעולם החילוני, במיוחד משנות ה-60, כל הרגשות, כולל כעס, שנאה, קנאה וכדומה, נחשבים נורמליים ובריאים. אנחנו צריכים לחוות את כל הרגשות האלה כי הם אותנטיים. אותנטיות חשובה מאוד בעידן הרגשות.

לא רק שנאה, כעס וכדומה נחשבים לאותנטיים ונורמליים, אלא שישנם פסיכולוגים שאף מעודדים אנשים לחקור את הרגשות הכואבים הללו. במקרים מסוימים, מטפלים מעודדים אנשים לחוות מחדש את הרגשות הללו שוב ושוב, באמצעות טיפול בשיחות.

עכשיו, כמובן שדיכוי התעלמות או הדחקה של כל הרגשות הכואבים אינם בריאים. יש מקרים שבהם כל אחד מאיתנו חייב לדבר על מה שמפריע לנו. במקרים מסוימים, הפגיעה הרגשית כה גדולה עד שעיבוד (על ידי דיבור על) הכאב מרפא מאוד.

אבל, נראה שיש תופעה מסוכנת בפסיכותרפיה מודרנית שנתמכת על ידי התקשורת. תופעה זו מעודדת אנשים להתמקד שוב ושוב במה שמכאיב להם, עד כדי כך שהם למעשה מגבירים את הרגשות השליליים שלהם במקום להקל עליהם.

על ידי כניעה לרגשות שליליים, על ידי פורקן שוב ושוב, ייתכן שאתה מאפשר לרגשות הללו לצאת מכלל שליטה. ואז, הרגשות שולטים בך.

זה, כמובן, לא בריא לגוף, לנפש או לנפש.

אהבת אמת

מעניין שהרגשות השליליים שיש לנו כלפי אחרים (ולפעמים גם לעצמנו), כמו כעס, שנאה וקנאה, הם כולם ההפך מתחושה אחת: אהבה. לא הגרסה הפופולרית של אהבה, שהיא באמת אהבה רומנטית. סוג כזה של אהבה הוא באמת תשוקה, לא אהבה.

אנחנו מדברים על אהבת אמת.

אהבה יהודית אמיתית, לפי רבי נחמן, איננה סיפוק הרצונות שלך בכך שמישהו אחר ימלא אותם. אהבה יהודית אמיתית היא הרצון לראות מישהו אחר מתגשם.

עבור רבי נחמן, התפילה שמישהו אחר יגדל מבחינה רוחנית, גם אם ההישגים הרוחניים שלנו מחווירים בהשוואה, היא מהות האהבה.

הרבי מלמד אותנו שיהודים לא מתאהבים, אנחנו קמים באהבה.

אהבה היא משהו שצריך לעמוד בו, ופשוט אין מקבילה חילונית.

בעיני רבי נחמן, האהבה הגבוהה והאמיתית ביותר היא אהבה שאינה יכולה להתקיים יחד עם שנאה גלויה או נסתרת, טינה, כעס, או במיוחד קנאה וקנאה.

קנאה היא הרצון להחזיק במשהו שיש למישהו אחר. קנאה היא הפחד שמישהו אחר עלול לקחת ממך משהו. שניהם מפגינים חוסר אמונה, אמונה.

ה' נותן לכל אדם בדיוק את מה שהוא או היא צריכים כדי להשלים את משימתו כאן עלי אדמות ואם אתה רוצה שיהיה לך מה שיש למישהו אחר, או רוצה שלא היה לו את זה בכלל, זה אומר שחסרה אמונה.

האם אני רוצה שכולם יהיו צדיקים?

אבל, אנחנו בני אדם. יש לנו צביטה של ​​קנאה וקנאה ולפעמים תערובות של השניים. היא יותר פופולרית, הוא עשיר יותר. יש להם ילדים סטרייט-A; הזוג הזה נראה יותר מאושר מאיתנו. המוצרים שלו נמכרים יותר (אולי לא יהיו מספיק לקוחות לשלי!); התלמידים שלי מסתכלים עליה יותר ממני (זה עושה אותי נחות), וכן הלאה.

הרבי אומר לנו שאנחנו לא רק מסוגלים לכבוש את הרגשות האלה, אנחנו מסוגלים להרבה הרבה יותר.

אבל מה לגבי קנאה או קנאה רוחנית? האם יש לנו מספיק כוח אופי כדי לא לקנא, אפילו לשמוח כשמישהו אחר משיג רמה של הצלחה רוחנית מעבר לשלנו?

כדי שבאמת תהיה לנו אהבה מהסוג שהרבי מדבר עליה, עלינו לאהבה שרוצה שאנשים אחרים, אפילו כל מי שאנחנו מכירים, יהפכו לגדולים מבחינה רוחנית. גם אם אנחנו לא! זו אכן אהבה עמוקה ואמיתית. וזו האהבה שהרבי מכנה אהבה יהודית אמיתית.

זו גם האהבה האולטימטיבית, האהבה שלא מרגישה ייסורים בכלל גם אם אנחנו היחידים שנותרו עלי אדמות שאינו צדיק!